מחר (יום ה'), במסגרת אירועי "לילה לבן", יספק הח"מ ליווי מוסיקלי ווקאלי למופע המחול והאימפרוביזציה של תיאטרון Play. שני חלקי המופע יתקיימו בצומת הרחובות בן-גוריון ובן-יהודה, ת"א, הראשון בין תשע לתשע וחצי, והשני בין עשר וחצי לאחת עשרה וחצי. ביניהם תתקיים הופעה של תיאטרון הגוף.
וכל אלה ששאלו את עצמם מה זה הווקאלי הזה שדוד ניר מדבר עליו כל הזמן - מחר תוכלו להבין במו אוזניכם.
יאללה.

היום סיימתי את עריכת הסאונד של הסרט של גיא חסון. סוף סוף.
היו לא מעט רגעים במהלך העבודה בהם הייתי בטוח שאני עומד להשתגע. חלקם נגרמו כתוצאה מבעיות טכניות של חומר הגלם, אבל רובם הגדול קשורים לעובדה שמחשב האולפן שלי פשוט לא בנוי לעבודה עם וידאו. כל עוד המשימה היחידה שלו היא הקלטה וניגון מוסיקה הוא מסתדר יפה מאד, אבל וידאו פשוט הורג אותו. ואת העצבים שלי.
הבעיה התחילה עוד כשכתבתי את המוסיקה לסרט, לפני שהתחלתי לערוך את הסאונד. אני מעז לומר שהמוסיקה מתאימה מאד לסרט ומשרתת אותו היטב, אבל יתכן מאד שהחלקים העגמומיים יותר בה קשורים ישירות לסבל הכרוך בכך שכל פעולת מחשב שאמורה היתה לקחת חלקיק שניה נמשכה על פני חצי דקה. ואם לאחר מכן, בתחילת תהליך העריכה, עוד סברתי לתומי שכעת המצב ישתפר - הרי המוסיקה כבר מוכנה, והמחשב לא צריך לטפל בחישובים הכרוכים בהפעלת סינטיסייזרים ומנועי דגימות - הרי שמהר מאד נוכחתי שטעות בידי, וזאת באופן הקלאסי ביותר, המוכר והאהוב על משתמשי חלונות לדורותיהם: אתחול כפוי כל חמש דקות.
והנה זה נגמר, ואני נושם לרווחה, ומיד קונה מחשב חדש. מפלצת איומה, שהצגת סרט בזמן הקלטה לא תדגדג את קצה המעבד שלה. כל מה שנותר לי הוא להמתין שהנ"ל תגיע, ואז למצוא סרט חדש ונחמד לכתוב לו מוסיקה.
מתישהו אכתוב כאן מדוע המחשב החדש הוא דוקא מק.

וחוץ מזה: מי שעדיין לא חזה בזיו פני המאופרים בתפקיד המפלצת, מוזמן לראות את סרט האימה הקצר "אכול" ב-YouTube, לשם הוא הועלה לא מזמן.

ק': אנחנו הולכות לראות 'סקס והעיר הגדולה'.
נ': שמעתי שזה סרט נורא ואיום.
ק': אמרו לי שהוא מזעזע. אני הולכת להנות מכל רגע!

נו, ומה? נהנתה, בטח נהנתה.

גיא חסון כתב, ביים והפיק את "לב של אבן", סרט באורך מלא, עם מוסיקה ועריכת סאונד של הח"מ. הנה האתר, ובו טריילר, תמונות, מידע על השחקנים והבמאי ועוד.

בליל שלשום סיימתי לכתוב סיפור מדע בדיוני חדש, על עורך בדיוני של כתב עת בדיוני למדע בדיוני ולפנטסיה, והייתי מרוצה מעצמי כפי שרק אני וקהל הקוראים הנאמן שלי (תודה, תודה!) מסוגלים להיות מרוצים מעצמי. והנה, לא חלפו יומיים, וכבר הוא התקבל לפרסום בגליון המיוחד של פנטסיה 2000, היוצא לאור לרגל שלושים שנה לגליון הראשון.
אני מבסוט.
גם הספר החדש עם לביא תדהר מתקדם יפה, וכעת שנינו חוקרים את האפשרויות הגלומות בתל אביב ההרוסה בעזרת סוכן חשאי נועז והיסטוריון מופרע של העל-טבעי. עוד בשידורינו: כנופיות טוסטוסנים, ערימת קרונות רכבת על הדשא, קנוניות ומזימות, יהודים טובים ורעים. כיף חיים.

ק' נקעה את קרסולה, וכעת כל הבית מריח מבצל.
ככה זה, כשתרופות סבתא הן דרך חיים.

עריכת סאונד של סרט באורך מלא היא עסק רציני. וארוך. החלק הנורא ביותר הוא עריכת הדיאלוגים, בהם תמיד מופגנת יכולתו העילאית של המקליט - הבחור עם המיקרופון שעומד מאחורי המצלמה - לחרב את מה שאמור להיות סאונד נקי ויפה, ובאותה הזדמנות את אוזניו של עורך הסאונד המסכן - יעני אנוכי - במגוון שיטות יצירתיות. בסרט שאני עורך עכשיו, למשל, ושאת עריכת הדיאלוגים שלו סיימתי אתמול, מצאתי את השמחות הבאות: מיקום לא טוב של נק-מייק (כל תזוזה של השחקן נשמעת כאילו תחתוניו עומדים להתפקע), מיקום מטופש של נק-מייק (סאונד מוזר אשר, לאחר חקירה קלה, מסתבר שהוא קרקורי בטנה של השחקנית), עוצמת הקלטה נמוכה מדי (לא שומעים כלום, וכשמגבירים שומעים חרא), עוצמת הקלטה גבוהה מדי (כל השחקנים נשמעים כמו גיטרה חשמלית של להקת מטאל גרועה), מיקום לא נכון של הבום, כלומר המיקרופון (השחקנים נשמעים כאילו הם בתוך אמבטיה גדולה מפח במרחק חצי קילומטר ממקום ההתרחשות), אי-החלפת סוללות של נק-מייק (הכל נשמע כמו חזיר-בר שבוקע מתוך הרמקולים), אי-הקפדה על חיבורי כבלים נאותים (חזיר בר סטרובוסקופי), אי-הקפדה על כבלים איכותיים (חזיר בר במסיבת טראנס), מכשיר הקלטה בעייתי (חזיר בר על האש).
בי נשבעתי, זו הפעם האחרונה שאני עורך סאונד לסרט ישראלי.

בילינו שלושה ימים בפריס, בהם התארחנו בדירתה הפריסאית להפליא (ע"ע "קטנה על דוד ניר בשתי מידות אבל חמודה מאד") של ידידה, וק' ביקשה שאצלם את הנוף מהחלון אז ארגנתי פנורמה. ביקרנו בלובר, שם פגשתי את ישו 25 פעמים, וגם את הספה של נפולאון, וק' התאהבה בשולחן האוכל שלו (כ-50 מסובים) וביקשה אחד כזה לסלון, מה שכמעט השכיח ממני את העובדה ששכחתי את המצלמה ולא יכולתי לצלם שום פנורמה. בדרך לנוטר-דם, הכריזה ק' על חשקה העז לגרגוילים והפריעה לי לצלם פנורמה. כשעמדנו בתור עוד הספקתי איכשהו לצלם פנורמה (אנכית!), ובפנים, בעוד ק' מתפעלת ממיסת יום א' ומהתפאורה, נגמרו הסוללות של המצלמה ונאלצתי להשתמש בטלפון סלולרי עלוב כדי לצלם עוד פנורמה. לאחר הביקור המתבקש במגדל אייפל (לא טרחנו לעמוד בתור ולטפס למעלה), שוטטנו כה וכה וכמעט לא הספקתי לצלם שום פנורמה. היינו בעוד המון מקומות ועשינו המון דברים, אבל אין שום סיבה לדון בהם, כי הם לא צולמו בפנורמה.

עוד הטבה יחודית לקוראיו המשכילים של אתר זה ולמעריצים הנאמנים של האחראי לו: רישום חפשי למערכת יצירת האתרים הגרפית להפעים, הפשוטה להפליא והחינמית להחשיד של החברה בה מבלה הח"מ את רוב שעות היום. המערכת נמצאת כעת בשלב בטא מתקדם. היא דורשת התקנת Flash Plugin עדכני על מנת לפעול, אבל זו לא בעיה - אם הנ"ל לא קיים אצלכם או ישן מדי, היא תדע להפנות אתכם להתקנה (ברשותכם, כמובן). מספר המקומות להרשמה מוגבל. על מנת להגיע לעמוד ההרשמה המחוכם, הנאצל ורב המוניטין, הקישו כאן.

שאלות נפוצות:
ש. אז התמסחרת, אה?
ת. כן. על כל אחד מכם שירשם אני מקבל אלפיים נקודות ובובה של ג'אר ג'אר בינקס.
ש. מה זה "מערכת יצירת אתרים גרפית להפעים וגו'"?
ת. משהו שמאפשר לך לייצר אתר אינטרנט שנראה כאילו בנו אותו בפלאש - בלי פלאש. לחילופין, לבנות אתר יפה ובו לא רק תמונות וטקסט אלא גם אנימציות, אפקטים, מוסיקה, וידאו וכו', בלי להיות יפה או לדעת שום דבר על וכו'.
ש. נשמע מסובך.
ת. ממש לא. זה כל העניין.
ש. אבל אני בכלל לא רוצה לבנות אתר.
ת. מי שאל אותך?

לביא תדהר ואנוכי פצחנו לאחרונה בפרויקט כתיבה חדש, באנגלית, תחת השם (הזמני?) The Tel Aviv Dossier, ואני שמח לבשר שהוא יראה אור, כספר, ב-2009 אצל ChiZine Publications. שלחנו להם סינופסיס, הם התלהבו, וכעת נותר לנו רק לסיים את הכתיבה. צחוקים.

כיוון שעדיין לא סיימנו לכתוב, לא ניתן לומר יותר מדי על הסיפור. ארמוז רק שאנחנו מחריבים חלקים ניכרים מתל אביב בשמחה וששון באמצעות התקפה על-טבעית ושאחד הכותבים גילה כמה דברים מגניבים שאפשר לעשות עם משאית כיבוי אש.