«

»

נובמבר 05 2009

נקמת הקרעפלאך

 

1. יגעת ומצאת

מקור מוסמך ויודע דבר לחש על אוזנו של הדוד ניר שאפשר למצוא בסופר קרעפלאך קפואים. בתחילה סרב הדוד להאמין בכך, ולראיה הביא את העובדה שלא הצליח למצוא ולו רמז לקיומם של כאלה במקפיא הגדול שממנו הוא מביא הביתה מפעם לפעם מעדנים כגון 1 שקית שעועית ירוקה קפואה, 1 שקית תערובת למוקפץ קפואה, 1 שקית שניצל מעובד ומגעיל קפוא להכנה במיקרו ו-1 כאב בטן לאחר שאכל את כל זה. אך למרות כל זאת המקור המשיך בשלו: יש קרעפלאך קפואים, הם קיימים, לא אגדה רעי, לא אגדה, אם תרצו. ויום אחד רצה הדוד ניר, רצה במאד מאד, חשק והשתוקק אפילו, ומילאו כיסוני הבצק את מחשבתו ולא הרפו, והפכו על פניהם את חייו ואת חיי הסובבים אותו. מיד עם תום יום העבודה זינק הדוד על אופנועו ויחד רכבו במהומה ובקול שאון אל הסופר, פתחו את המקפיא הגדול (ובכן, לא, האופנוע לא פתח את המקפיא הגדול – השומר בכניסה סירב להכניס אותו פנימה והוא נשאר לעמוד בחוץ, נעלב) והפכו אותו על פיו. כלומר, הפך. הדוד. ועבר על כל שקית ושקית של 1 שעועית ירוקה קפואה ו-1 תערובת למוקפץ ו-1 נגיסי משהו-זה-או-אחר ו-1 כיב קיבה, ומיין וחיפש ולא מצא דבר. בימים כתיקונם היה בכך כדי לייאש את הדוד ולשלחו הביתה בלי לקנות שום דבר למעט 1 שקית אדממה ו-1 טבעות בצל להכנה במיקרו, אך הפעם היה חשקו גדול מדי. במקום זאת, הוא שלח יד ארוכה ותפס את אחד מהעובדים במקום בצווארונו, והבהיר לו בנעימות את חשקו הגדול, לאמור: "קרעפלאך!"
"מה?" אמר העובד וניסה לשוא לשחרר את צווארו מעניבת התליין.
"קרעפלאך!"
"אני… אה… תראה…"
"קרעפלאך!"
"הנה, שם!" חרחר העובד בכוחותיו האחרונים, והצביע אל המקום היחיד שבו מעולם לא עלה בדעתו של הדוד לחפש – המקרר השני.
"תודה," אמר הדוד, שמט את העובד – שעוד הספיק למלמל בקול ענות חלושה "הצילו!" – וניגש באון אל המקרר השני, שבחלקה השמאלי של חזיתו הוצגו לראווה מיני מאפה ושאר שעשועים, ובחלקה הימני – הו, הארץ המובטחת! – קרעפלאך, כיסונים נאים לכל דורש, כל דכפין יתי ויקנה. כרע הדוד על ברכיו בהכרת תודה, ומיד נגח ראשו בידית דלתו של המקרר, ועל כן כשהגיע הביתה סוף סוף עם הקרעפלאך הנכספים בחיקו כבר היה מטושטש מעט.
זה לא היה זמן טוב לגלות שאי אפשר להכין קרעפלאך במיקרו.

2. מים רבים

וזאת יש לדעת: מזה שנים רבות יש לדוד פטור חמור וגורף מכל פעילות הכרוכה במטבח. בכל פעם שפגש מכר חדש ויודע בישול, או חברה חדשה, היה העניין מתנהל בתבנית קבועה וידועה מראש:
היום הראשון: "אתה רק אומר שאתה לא יודע לבשל. זה כי אף אחד לא לימד אותך. אני אלמד אותך, ותראה שזה קל!"
היום השני: "טוב, אתה סתם עושה את עצמך, נכון?"
היום השלישי: "צא מהמטבח שלי! החוצה! ותישאר בחוץ, אני כבר אכין הכל לבד!"
והנה כעת, בהיותו נתון במצוקת חשקו האיום לקרעפלאך, נאלץ הדוד להתעלם מנסיון העבר המר ולהכנס אל גוב האריות והסירים, חמוש בשקית כיסונים קפואים ותו לא.
ההתחלה היתה מבטיחה: הוא הצליח למצוא סיר, לנקותו, למלאו במים ולהניחו על הכיריים בלי לגרום שום נזק גדול יותר משתי כוסות שבורות ושפריץ קטן מהכיור אל הרצפה. לאחר מכן בילה כמה דקות מענגות בנסיון להדליק את האש, לפני שהבין שצריך לפתוח את ברז הגז שעל הצינור. עשר דקות לאחר מכן, כשהמים עדיין סירבו לרתוח, הוא החליט להתחכם ולהשתמש בקומקום החשמלי. כיוון שכך, הלך ושפך את רוב המים שבסיר לכיור, וכך גילה שהם דוקא היו די קרובים לרתיחה והתרוצץ כמשוגע כל פני כל המטבח עד שמצא קרח לשים על כף ידו הימנית. כשרתחו המים שבקומקום, מזג אותם אל הסיר ומיד השתבח בכך ששכח את הקרח מחוץ למקפיא, כיוון שנזקק לו בכף ידו השמאלית. כשהופיעו הבועות המיוחלות במים, פתח בחגיגיות את אריזת הקרעפלאך ושפך את תוכנה אל תוך הסיר ללא כל נזק פרט למעט קרח על הראש והחזה. יגע ומרוצה, קרא הדוד שוב את הוראות ההכנה שעל האריזה וגילה שצריך להמתין שמונה דקות לכיסונים שיתבשלו ולאחר מכן לסנן אותם. הוראה זו האחרונה לא היתה מובנת לו, וכיוון שכך יצא מהמטבח והלך אל המחשב, מתוך מחשבה ששמונה דקות יספיקו לו לגלות מה פירוש אותו סינון ולמה זה טוב ואיך עושים את זה.
שעתיים לאחר מכן, כשחילצו אותו מתוך הבניין הבוער, אמר בשלווה למפקד הכבאים, "אני חושב שהבנתי איך זה עובד! צריך לקחת מסננת ו…" ואז סטר הגונדר העצבני על לחיו והוא התעורר, עדיין אל מול המחשב, וזכר החלום עוד טרי בראשו, פרט לעניין הסינון, שהיה כה ברור וכעת לא נותר ממנו דבר למעט זכרון עמום.
חזר, אם כן, אל המטבח, כיבה את הלהבה שבכיריים, וגם את האש שאחזה במגבת המטבח, והביט בסיר. הקרעפלאך צפו בו, ענוגים, ממתינים.
מטעמי חסכון במקום וזמן, שלא לדבר על עגמת נפשו של הקורא, נוותר כעת על העסק המצער והמיותר של דיג הקרעפלאך אחד אחד מתוך הסיר. נסתפק רק באמירה שהיתה זו ללא ספק ארוחת הערב הממושכת ביותר שאכל הדוד בחייו.

3. פסוקו של יום

סיכום התוצאות: 1 בטן מלאה להתפקע, 4 תחבושות קרח על איברים שונים, 3 ליטר מים על רצפת המטבח, 5 כלי מטבח שבורים, 1 מגבת שרופה, 1 מקפיא שהושאר פתוח בטעות ובכך חיסל 1 שקית אצבעות-תירס, 1 שקית נגיסי-גבינה ו-1 חשבון החשמל של הדוד, 1 חיוך ענק על פרצופו של הדוד והחלטתו האמיצה לאכול קרעפלאך גם מחר.

*

עוד הרפתקאות קולינאריות מבית מדרשו של הדוד ניר:

4 תגובות

פינג אחד

דלגו לטופס מילוי התגובה

  1. אסף ברטוב

    אכן כן. רק תיקון קל: קרעפלאך. קרעפלאך. רק כך נכון לכתוב.

  2. ny

    בזאת פתרת בעיה שהעסיקה את טובי מוחות העולם היהודי – ובכך אני מתכוון לעצמי – זה שנים רבות. העם מודה לך!

  3. Sabre Runner

    נהדר. ככה לומדים. :)

  4. ורד

    זה מצוין שמצאתי משהו שגורם לי לצחוק בקול רם בכל פעם: סיפורי המטבח שלך! : )

    אמנם לך כואבת הבטן ממה שאתה אוכל, אבל לי כואבת הבטן מקריאת הכנת האוכל שאתה מכין (?!), ולכן לא נותר לי אלא לקוות שמדי פעם שוב תשים את נפשך בכפך, או במקרה שלך: תשים את נפשך בכפית (כל הזכויות שמורות לאלינור קנטור) ותיכנס אל המטבח שוב מדי פעם : )

    בתיאבון ובהצלחה!! : )

  1. דמות בדיונית ומעלליה » ארכיון » כדורדורי הפלא

    […] נקמת הקרעפלאך […]

האפשרות להגיב נסגרה.