בחנות משקאות התעכבתי זמן מה,
כי חשבתי לקנות שם דבר,
למשל וויסקי טוב, אלכוהול על רמה,
שיוציא אותי סוּפּר-גברבר.
או אולי מעט רוּם, זה נוזל אצילי,
מקומו בהיסטוריה מובטח,
בקריאות הו הו הו! היי הו סילבר! אצלי,
גבורתו כמטח של תותח.
ומה על הקונייאק, נושא הדגלים,
של כל בית אצולה מלובב?
או אולי ג'ין וורמוט של רב-מרגלים,
מנוער אבל לא מעורבב?
אך יצאתי משם בלי בקבוק בידי,
כי הבנתי שאין זה חכם,
וליתר דיוק שחשקתי בלי-די,
בשתיית ספל של שוקו חם.
*
(ובזאת אני חוגג את קריאתו של "מוסקבה פטושקי", על כל תופעות הלוואי המתבקשות, וגם את בקבוק הוישניאק שקיבלתי במתנה מצדיק כתמר יפרח וישגה וישתה ויהנה במאד מאד, ויהי ערב ויהי בוקר.)
2 comments
אסף ברטוב says:
28 בדצמבר 2009 at 1:12 (UTC 2 )
הו, ברכותי על איבוד בתולי-פטושקי שלך. הגיע הזמן, באמת.
הבה נרים בהזדמנות איזו דמעת-קומסומולית, ונדדה אל תחנת קורסק.
ny says:
28 בדצמבר 2009 at 11:20 (UTC 2 )
תודה, תודה!
אמור לי מתי יכול אתה לדדות, ואומר לך אילו נקטרי עדנים אפשר ליצור ממשחת נעליים.