«

»

מרץ 15 2010

כדורדורי הפלא

א. כשלונה מעורר הרחמים של שיטה בדוקה לפתרון בעיות

לפני זמן מה אחז בי חשק משונה, ערגה כלשהי למשהו בלתי נתפס. בתחילה חשבתי שמדובר באחת מאותן מטרות אבודות מראש, כגון שלום עולמי או אהבת אמת או לכל הפחות יום חופש מהעבודה. כיוון שכך, ולנוכח העובדה שאיני נוטה להלחם בטחנות רוח, מפחד שמא יכו בי בחזרה, נקטתי בשיטת הפעולה המתוחכמת הרגילה שלי, הווה אומר לא עשיתי דבר. שיטה זו כבר הוכיחה את עצמה בעבר כפתרון שימושי למבחר בעיות בתחומי התזונה, הנקיון והזוגיות, אם כי יש הטוענים שתוצאות הניסוי זויפו על ידי גורמים בעלי עניין. על כל פנים, לאחר מספר ימים בהם הבטלה והנמנום לא הועילו כלל – חסרונה הגדול של השיטה הוא איטיותה – לא התאפקתי עוד ועשיתי מעשה: ירדתי קוממיות אל המכולת השכונתית וקניתי לי קניידלאך.
וליתר דיוק, אללי, אבקת קניידלאך.

ב. טורף, מגלגל, מבשל וקם

מאז ומעולם הייתי איום ונורא בכל הקשור לקריאה, הבנה, הפנמה, ישום – ובסופו של דבר, קבלת הדין – של הוראות הפעלה. לרוב זו אשמתן: במקרים רבים הן לא מדויקות, וכשהן כן, הרי שהן מציינות משהו שהוא בלתי אפשרי בעליל, כגון הכנס בורג C קטן למוט B, כאשר לא רק שמוט B עשוי פלדה יצוקה וחורים בו אין, אלא שלא קיים בכל האריזה אפילו בורג C קטן אחד. תמיד יחסינו עולים על שרטון, ומרוטים, מאוכזבים ועייפים אנו נאלצים לסיים את הקשר, לעתים באכזבה שקטה לאמור "אלה לא אתן, זה אני", ולעתים בקללות רמות וזריקת העברייניות מכל המדרגות. על רקע זה, קל להבין את רתיעתי הטבעית מפני מתכונים למיניהם, הסוג הנבזי ביותר של הוראות ההפעלה, שאינו אלא דרכו האיומה של הטבע להטריף עלי את דעתי. מה זאת אומרת, "לטגן בין שלוש לארבע דקות"? שלוש או ארבע? או שלוש וחצי? איך אני אמור לדעת? מה פירוש "להכניס לתנור עד שישחים"? אני עיוור גוונים, לעזאזל! העוף נראה לי אפור עכשיו, וגם אחרי חצי שעה בתנור, ואחרי שלוש שעות הוא כבר שחור, ואני די בטוח שלא לצבע הזה כיוון המשורר, וודאי שלא לריח השרוף ולפיח על התקרה. זו הסיבה שאני מעדיף לאכול בחוץ.
אבל כעת, אחוז בחשקי העז, מצאתי עצמי מתגנב באומץ אל אריזת הקניידלאך, הופך אותה מעדנות בעזרת מגבת ומעיין בזהירות בשורה הראשונה של הוראות ההכנה. "טרוף שתי ביצים", נכתב שם, ואני בתמימותי אמרתי לעצמי, הנה, סוף סוף הוראות ברורות ופשוטות, ומיד ניגשתי למלאכה וטרפתי שתי ביצים. זה לא לקח הרבה יותר מרבע שעה. לאחר מכן, מעודד מהצלחתי, ניגשתי אל השורה השניה: "הוסף את אבקת הקניידלאך לביצים הטרופות". אה. אהא. כאלה טרופות. וכך נאלצתי לרדת למטה ולקנות עוד ביצים, במקום אלה ששכנו כעת לבטח בקיבתי. אני מודה, עם זאת, שלרגע עלה בי הרעיון לטרוף גם את אבקת הקניידלאך ובכך לגמור את העניין, אבל בי נשבעתי שהערב לא יגמר בטרם באו כדרדורי הפלא אל פי.
שאר הוראות ההכנה היו, כצפוי, מעורפלות מאד. "לוש את העיסה עד שתתמצק" – כמה זמן? מי מחליט מתי היא התמצקה? – "צור כדורים" – באיזה גודל? – "השהה את התערובת" – הלו? – "בשל עד שהקניידלאך מוכנים" – תודה רבה, באמת.
יצאו לי קניידלאך נפלאים – עגולים, גדולים ובוהקים. ממש כמו התמונה שעל העטיפה.

ג. באה מנוחה ליגע

נקיון המטבח והחזרתו לצלם דירה בישראל לקחו לא הרבה יותר משבוע, שבמהלכו גיליתי כמה מקומות נפלאים בעירנו המספקים קניידלאך לכל דורש שהפרוטה בכיסו. אך לעולם אזכור את כדורדורי הפלא שהכנתי בעצמי, כי אין בעולם מתחרים למלאכת כפיים אצילה, אבירית וצנועה. אם כי, אם כבר מדברים על טעם ועל ריח, אני בהחלט מעדיף את פרי עמלו האציל-פחות, הלא אבירי במיוחד והמופקר לכל דורש של מישהו שממש, אללי, יודע לבשל.

*

עוד הרפתקאות קולינאריות מבית מדרשו של הדוד ניר:

2 תגובות

  1. אופס

    הלינק לנקמת הקרעפלאך מוביל גם הוא לזקן והעוף

  2. ny

    תוקן.

האפשרות להגיב נסגרה.