בשבוע הבא יתקיימו, במסגרת שנת פולין בישראל (בחיי!) שלושה אירועי מחול תחת השם "בליינד דייט", בהשתתפות רקדנים וכוריאוגרפים מפולין ומישראל. אחד מהם (יום ב' בתיאטרון תמונע) יהנה מהשתתפותו הווקאלית של הח"מ. פרטים נוספים - ב-Ynet.

מחר (יום ה'), במסגרת אירועי "לילה לבן", יספק הח"מ ליווי מוסיקלי ווקאלי למופע המחול והאימפרוביזציה של תיאטרון Play. שני חלקי המופע יתקיימו בצומת הרחובות בן-גוריון ובן-יהודה, ת"א, הראשון בין תשע לתשע וחצי, והשני בין עשר וחצי לאחת עשרה וחצי. ביניהם תתקיים הופעה של תיאטרון הגוף.
וכל אלה ששאלו את עצמם מה זה הווקאלי הזה שדוד ניר מדבר עליו כל הזמן - מחר תוכלו להבין במו אוזניכם.
יאללה.

מי שרוצה לחזות בי מופיע, יכול לעשות זאת היום. פרטים בהמשך.

כידוע לכל מכרי, אני, בין השאר, תזמורת של איש אחד. אבל גם תזמורות נשברות לפעמים, וכאלה שיש בהן חבר אחד בלבד מועדות לפורענות יותר מאלה הסוג הרגיל.
אולי צריך לסייג את זה מעט. יש בתזמורת שלושה חברים, פחות או יותר: מכשיר אפקטים לשירה, מקליט-לופים (עוד לא נולד המוסיקאי שיכנה Loop בשם "לולאה") ואני. למרבה הצער, ריבוי חברים פתאומי זה (300% לעומת הפסקה הקודמת) לא עזר במאומה למשבר. למעשה, הוא זה שגרם לו.
הצד התוקפן במקרה הספציפי בו אנו עוסקים כעת הוא מכשיר האפקטים, אם כי יתכן שהוא יטען שדוקא אני האשם. הוא, אתם מבינים, החליט להתמרד, ועוד באמצע הופעה. מתוך שלושת הפדלים שלו - בטל/הפעל, עבור לאפקט הבא, עבור לאפקט הקודם - האחרון שבק פתאום, והותיר אותי במצב בו, כדי לעבור מאפקט מספר 4 לאפקט מספר 3 אני צריך לטפס את כל הדרך עד מספר 80, ואז עוד 3. עברה עלי הופעה שלמה ככה. היה בידור. בחיים לא בעטתי כל כך הרבה במכשיר אפקטים מול קהל.
מיד לאחר מכן מסרתי את הנ"ל לתיקון. לא חלפו יותר משלושה שבועות, והנהו כאן שוב, כמו חדש. את המאורע המשמח חגגתי בג'אם עצמי של שעה וחצי (זה היתרון של תזמורת של איש אחד - כשמחליטים לנגן, קל מאד להכנס למצב הרוח הנכון באופן ספונטני, ואף אחד מהנגנים לא מקלקל את העסק עם תלונות ושאלות נוסח "למה דוקא עכשיו?", "עזבו אותי, באמא'ש'כם" ו"לא עוד פעם בלוז, אתם יודעים שאני שונא בלוז"). היה מוצלח מאד, אם יורשה לחברי התזמורת לומר זאת בעצמם, ועכשיו השכן החדש יודע מה יקרה לו אם הוא ירעיש עוד פעם באחת בלילה.
היום בערב, קצת אחרי עשר, תתכנס החבורה הנ"ל ותלווה כנופיית רקדנים מובחרים במסגרת אירועי "לילה לבן" בתל אביב. המיקום המדויק: שדרות רוטשילד, בין רחוב יבנה לרחוב אלנבי. כן, זה הכי מדויק שנתנו לי. אם נדמה לכם שזה לא מדויק מספיק, אל דאגה: ברגע שתגיעו לסביבה לא תוכלו להחמיץ את הסאונד הייחודי של האיש האחד והתזמורת שלו.
תשאלו את השכן החדש. הוא יודע.

תיק ההופעות של הדוד ניר. מימין לשמאל: מ. אפקטים, מ. לופים; למעלה: מ. יקרופון

הוזמנו (אילנית תדמור, איליה דומנוב ואנוכי) להעלות מופע אורח בערב של קבוצת המחול הירושלמית טרנטולה.
היה ערב מעניין. בנם (עשרה חודשים) של א. את א. שיגע את כולם ובייחוד את הוריו. מי שלא זכה לראות ויכוח אמנותי על רקע תינוק מצווח לא ראה שמחת בית התועבה מימיו. נדמה לי שעכשיו, אחרי שבילה זמן מה במחיצתי, הוא כבר מושפע ממני - הוא ניסה לתקוע את האצבע בשטקר.
ההופעה עצמה עברה יפה מאד, על כל עשרים דקותיה. א. את א. רקדו להפליא ואני הוצאתי את המיקרופון לתרבות רעה. כרגיל. את שאר ההופעות שנכללו בערב לא ראיתי - הייתי מאחורי הקלעים, מסנן קללות כלפי גבי הסורר שתפוס כבר שבועיים ומחייך יפה אל כל מי שנקרה בדרכי, כדי לא להפחיד את הילידים. את הילד, לעומת זאת, לא הצלחתי להפחיד. נו, אני בטוח שעוד ינתנו לי מספיק הזדמנויות.

(חזרתי וגיליתי ש-NRG פרסמו את טורי השני. נאה נאה. כיוון שלא ראיתי שם אפשרות לראות את כל מאמריו/טוריו של כותב מסוים, חוששני שאאלץ לעקוב אחרי פרסומי שם בעצמי, ממש כאן. תנחומי לקוראים.)

This week is mostly dedicated to a dance/improvisation/sound workshop which Ilanit Tadmor and I are giving every evening to some 18 dancers, somewhere in Jaffa. On Sunday we worked on melody, on Monday we worked on harmony, and yesterday we worked on rhythm.
After working for about an hour an a half on different rhythms, multiplying rhythm, dividing rhythm, polyrhythm (working in different rhythms simultaneously) and the such, we came to the real thing: ignoring rhythm.
I then told them of Dune, the desert planet, where huge worms devour anyone who walks with any kind of rhythm on the sand. And then we played it, and I took upon myself a double role - both the thumper, giving an annoying fixed rhythm which should be ignored, and, naturally, the mighty worm.
At first the people almost went out of their minds with the effort - try it at home sometime - but they took to it very quickly, and we had splendid unrhythmicality.
So now I have my own troop of mighty fremen. Beware!