אתמול הפכנו את הסלון לסט צילומים. הסיבה: קליפ לשיר הנושא של הסרט "לב של אבן", בכיכובי (הקליפ, לא הסרט. כפי שאמרתי לבמאי (הסרט, לא הקליפ), "אתה יודע מה חסר לך כאן? מפלצות, זה מה שחסר לך!"). איך עשינו זאת? העפנו החוצה ספה אחת ואת כל הכביסה המלוכלכת, ובמקומם שמנו עמודי תאורה, חצובות, מצלמות, כבלי חשמל ושאר מיני תרגימא, וכיסינו קיר אחד בבד ירוק שנקנה במיוחד. ירוק, ירוק, ירוק, כמה ירוק ראיתי אתמול. הו.
על כל פנים, עיצוב הפנים החדש לא שימח את ק' כלל. לא העזתי לגלות לה שהייתי שמח להשאיר את הסלון במצבו זה. הו לא. סידרנו אותו כמו ילדים טובים. למעשה, לאחר שסיימנו הוא היה מסודר יותר מאשר לפני שהתחלנו. אני מרגיש מרומה.

כל שנותר לי לעשות, עד שהקליפ יערך ויושלם (יקח קצת זמן), הוא להוסיף כאן כמה תמונות למזכרת:

מסך ירוק

עור ירוק

למי קראת "זומבי"?!

למי? אל תענה לי. אל תענה לי, אמרתי!

היום ביצעתי את עריכת הסאונד הראשונה שלי על המק החדש.
מדובר בפרסומת לאתר האינטרנט הבריטי MoviesPlanet.com, שכוללת בעיקר בחורות בביקיני (תמונות מהסט אפשר למצוא כאן - אני, כמובן, לא הייתי שם). העבודה שלי היתה הקלטת שלוש מדבבות ומדבב אחד (יש גם בחור בפרסומת), שבוצעה על המחשב הישן (אני עדיין לא יכול להקליט על המק - כרטיס הסאונד יגיע רק בשבוע הבא) ואז עריכת כל העסק. הבידור האמיתי היה, כמובן, התאמת הסאונד לתנועות השפתיים. למה? כי, בניגוד לתקינות הפוליטית ולעקרונות התנועה הפמיניסטית, כל מה שחשבתם על יכולת הגיית האנגלית של הדוגמנית הישראלית הממוצעת - נכון. וכשנותנים לאחת כזו להגיד, נניח, Sophisticated Movie Database, נו, טוב, אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קורה. צחוקים.
המק עצמו, למרות כל מיני עניינים הקשורים בתאימות פורמטים, התנהג למופת. נעים לעבוד עליו עד כדי כך שאני מחפש לעצמי עוד פרויקטים. אולי, באמת, הגיע הזמן להקליט עוד אלבום.

עדכון: והנה הפרסומת עצמה.

היום סיימתי את עריכת הסאונד של הסרט של גיא חסון. סוף סוף.
היו לא מעט רגעים במהלך העבודה בהם הייתי בטוח שאני עומד להשתגע. חלקם נגרמו כתוצאה מבעיות טכניות של חומר הגלם, אבל רובם הגדול קשורים לעובדה שמחשב האולפן שלי פשוט לא בנוי לעבודה עם וידאו. כל עוד המשימה היחידה שלו היא הקלטה וניגון מוסיקה הוא מסתדר יפה מאד, אבל וידאו פשוט הורג אותו. ואת העצבים שלי.
הבעיה התחילה עוד כשכתבתי את המוסיקה לסרט, לפני שהתחלתי לערוך את הסאונד. אני מעז לומר שהמוסיקה מתאימה מאד לסרט ומשרתת אותו היטב, אבל יתכן מאד שהחלקים העגמומיים יותר בה קשורים ישירות לסבל הכרוך בכך שכל פעולת מחשב שאמורה היתה לקחת חלקיק שניה נמשכה על פני חצי דקה. ואם לאחר מכן, בתחילת תהליך העריכה, עוד סברתי לתומי שכעת המצב ישתפר - הרי המוסיקה כבר מוכנה, והמחשב לא צריך לטפל בחישובים הכרוכים בהפעלת סינטיסייזרים ומנועי דגימות - הרי שמהר מאד נוכחתי שטעות בידי, וזאת באופן הקלאסי ביותר, המוכר והאהוב על משתמשי חלונות לדורותיהם: אתחול כפוי כל חמש דקות.
והנה זה נגמר, ואני נושם לרווחה, ומיד קונה מחשב חדש. מפלצת איומה, שהצגת סרט בזמן הקלטה לא תדגדג את קצה המעבד שלה. כל מה שנותר לי הוא להמתין שהנ"ל תגיע, ואז למצוא סרט חדש ונחמד לכתוב לו מוסיקה.
מתישהו אכתוב כאן מדוע המחשב החדש הוא דוקא מק.

וחוץ מזה: מי שעדיין לא חזה בזיו פני המאופרים בתפקיד המפלצת, מוזמן לראות את סרט האימה הקצר "אכול" ב-YouTube, לשם הוא הועלה לא מזמן.

גיא חסון כתב, ביים והפיק את "לב של אבן", סרט באורך מלא, עם מוסיקה ועריכת סאונד של הח"מ. הנה האתר, ובו טריילר, תמונות, מידע על השחקנים והבמאי ועוד.

עריכת סאונד של סרט באורך מלא היא עסק רציני. וארוך. החלק הנורא ביותר הוא עריכת הדיאלוגים, בהם תמיד מופגנת יכולתו העילאית של המקליט - הבחור עם המיקרופון שעומד מאחורי המצלמה - לחרב את מה שאמור להיות סאונד נקי ויפה, ובאותה הזדמנות את אוזניו של עורך הסאונד המסכן - יעני אנוכי - במגוון שיטות יצירתיות. בסרט שאני עורך עכשיו, למשל, ושאת עריכת הדיאלוגים שלו סיימתי אתמול, מצאתי את השמחות הבאות: מיקום לא טוב של נק-מייק (כל תזוזה של השחקן נשמעת כאילו תחתוניו עומדים להתפקע), מיקום מטופש של נק-מייק (סאונד מוזר אשר, לאחר חקירה קלה, מסתבר שהוא קרקורי בטנה של השחקנית), עוצמת הקלטה נמוכה מדי (לא שומעים כלום, וכשמגבירים שומעים חרא), עוצמת הקלטה גבוהה מדי (כל השחקנים נשמעים כמו גיטרה חשמלית של להקת מטאל גרועה), מיקום לא נכון של הבום, כלומר המיקרופון (השחקנים נשמעים כאילו הם בתוך אמבטיה גדולה מפח במרחק חצי קילומטר ממקום ההתרחשות), אי-החלפת סוללות של נק-מייק (הכל נשמע כמו חזיר-בר שבוקע מתוך הרמקולים), אי-הקפדה על חיבורי כבלים נאותים (חזיר בר סטרובוסקופי), אי-הקפדה על כבלים איכותיים (חזיר בר במסיבת טראנס), מכשיר הקלטה בעייתי (חזיר בר על האש).
בי נשבעתי, זו הפעם האחרונה שאני עורך סאונד לסרט ישראלי.

כעת ניתן לצפות בסרט האימה הקצר בכיכובי, "אכול", ב-Flix. כאן.

הקליפ החדש של כלא שש, בבימוי אלעד רט (שביים את "אכוּל" - זוכרים?) ועם הח"מ בתפקיד אורח קצר, נפסל לשידור בעוון אלימות יתר וכשלונו של ניתוח הסרת מקל המטאטא מישבנו של ערוץ 24.

בינתיים, אפשר לצפות  בו ב-Ynet  - כאן.

"התאונה", סרט הזומבים של איתן גפני שעלה בחייהן של כל החסות התמימות ההן, יוקרן השבוע פעמיים במסגרת פסטיבל "סמולבמה" באוניברסיטת תל אביב, בניין מקסיקו. המועדים המדויקים: יום ב', 22/10, בשעה 20:30, יום ה', 25/10, בשעה 20:30. עוד על הפסטיבל - כאן.

ובו יסופר על פרסי ניחומים, כיבודים נעימים, צלילים עגומים, ענייני צילומים

כמה דקות לפני פתיחת טקס הענקת פרס גפן הענקתי להגר ינאי דיסק ובו אלבום הפאנקפלה. "למקרה שאזכה," אמרתי לה, "זה פרס ניחומים." שיערתי שמי שיזדקק לניחומים הוא דוקא אני, והימרתי על כך שהיא תזכה.
צדקתי.
כמעט לחלוטין.
כלומר, היא זכתה, אבל אני לא זקוק לניחומים. הרי, כפי שכולם יודעים כי אני מזכיר להם זאת כל הזמן, אני שמח וטוב לב מטבעי. אבל יש סיבה טובה אפילו יותר: הודעת דוא"ל שהגיעה הבוקר, מאת העורכת של כתב העת האמריקאי Shimmer, בו פרסמתי סיפור לפני כשנה. מסתבר שהסיפור, "קוסם בדרך" (תורגם ע"י לביא תדהר ומופיע תחת השם "A Wizard on the Road", הופיע במקור בספר שלי, "כתוב כשד משחת"), זכה לאזכור של כבוד באנתולוגיית הפנטסיה והאימה הטובים ביותר של 2006 (עורכים: אלן דטלו, קלי לינק, גאווין גרנט).
כפי שאתם רואים, לא צריך להתאמץ הרבה כדי לשמח אותי.

אתמול היה יום עמוס. פרט להענקת פרס גפן הוא כלל גם את הקרנת הבכורה של סרט הזומבים בו השקעתי כל כך הרבה ירקות, בעלי חיים והתקפות אסטמה מזויפות. זה היה חלק מהאירוע של קרן הקולנוע לזכר רותם מוריה, שהיה, להפתעתי, לא רע. כלומר, קצת יותר מדי בלבולי מוח, אבל הסרטים שהופקו על ידי הקרן הפתיעו אותי לטובה. אמנם לא מבריקים, אבל בהחלט ניתנים לעיכול, ואחד מהם אפילו ממש נחמד (Buy Bonus, בימוי: שי שרף, תסריט: יעל אורון). סרט הזומבים (שמו: "התאונה"), לעומת זאת, זכה לטיפול איום ונורא מידי הסינמטק. הם הקרינו אותו בפיקסליזציה איומה, בעוצמת סאונד מוחלשת בכוונה לכמחצית מהרצוי (שמעתי את המקרין מנמיך בפראות בערך שלושים שניות מתחילת הסרט), בקומפרסיה איומה שהרסה את כל מה שבניתי, וכמובן, כהרגלם בקודש של מקריני סינמטק אידיוטים ונטולי כל מושג ברזי המקצוע שלהם - במונו.
לזכות העריכה והמיקס שלי יאמר שלמרות הרצח, האונס וההתעללות להם זכו מידי המקרין האוויל, אפשר היה להבין כל מילה שנאמרה בבהירות וללא מאמץ. אני אמור לקבל גרסת DVD של הסרט בשבוע הבא, ואז תצא האמת הצלולה והסטראופונית
לאור.

ולסיום, הנה כתבה ב-Ynet בה מופיע, משום מה, פרצופי הנאלח, ומתחתיו הכיתוב "אכול - מקום ראשון בתחרות האימה של יס". מחר בשלוש בצהריים יוקרן הסרט הנ"ל בסינמטק, במסגרת אסופת סרטי האימה והפנטסיה הישראלים הקצרים. אם יקרינו אותו במונו, מישהו ישלם.

ביום הוא עובד תמים בחברת הייטק - בלילה הוא זומבי-סאונד-מן!
זה עתה, לאחר ארבעה לילות רצופים באולפן, הסתיימה עריכת פס-הקול של סרט הזומבים. היה קשה אך מספק. הייתי שמח אם היה לי עוד שבוע לעבוד על הסאונד לפני ההקרנה (או, למעשה, שבוע של אי-האזנה לסרט ולאחר מכן כמה משמרות עריכה באוזניים טריות), אבל זה מה יש.
האפקטים המיוחדים המחוכמים שהוקלטו: לישת פסטה לחה, קריעת חסה טריה, חרחורי גסיסה מזויפים אל מול המיקרופון הסובל, התקפת אסטמה כנ"ל. החיות שקולותיהן מככבים בסרט: אריה, נמר, חתול, אריה-ים, סוס.
הבמאי בחר את אריה-הים. על הסוס, לעומת זאת, לא סיפרתי לו.
מוו.