עמידת מוצא

תרגיל משוכלל של שיווי משקל

שפגט!

התעמלות קרקע

שפגט!

יציבה חיננית והכנה ל-

שפגט!

קידה

תשואות!

את שעות הערב בילתה ק' בכתיבת עבודה כלשהי, בעוד אני משתעשע בספר בלשים דה לה שמעטה (שנת הוצאה: 1971) בחדר השני. לאחר מכן היא ביקשה ממני לעזור בעריכת העבודה, כלומר - להוסיף סימני פיסוק ולהחליט באקראי, פחות או יותר, היכן נגמר משפט אחד ומתחיל אחר. עמדתי בתוקף על זכותי להמשיך לקרוא את התעלומה הבלשית המחוכמת בזמן העריכה, והצלחתי לעשות זאת בהפגנתיות בכך שהחבאתי את הספר מתחת לשמיכה וק' לא הבחינה בו. הנה, אם כן, הגרסה הערוכה של העבודה של ק':

כשנכנס אינספקטור קלי אל זירת הרצח, מצא את עוזרו הנאמן, סמל היידר, מביט בעניין בקת האקדוח שנח על שולחן העבודה, בעודו מעשן סיגרה.
"הזהו כלי המשחית?" שאל האינספקטור בחשד. "האמנם זהו נשק המריבה שהרג את מרת ק'?"
"ניתן לקבץ את הדעות האפשריות על שאלה זו לשתי קטגוריות," אמר היידר בחספוס. "אישיות, הנובעות מאופיו של האדם, ומצביות, הנובעות מן הסיטואציה."
"אכן, הצדק עמך, וכולי תקווה שדבר זה לא יהיה לנו לרועץ," אמר האינספקטור ברוח נכאה. "שמא נלקחו כבר טביעות האצבע ממכשיר שטנים זה?"
"על פי הקונצנזוס, שומה עליהן להלקח," אמר היידר וזרה אפר על סביבותיו. "אם כי יש לשים לב ל'הטיית הקונצנזוס השגוי', שהרי בני אדם מניחים שאחרים נוהגים כמותם, וכך יתכן שתגבר הנטיה לייחוס מצבי. ראה Gifford, Robert Hine, Donald W. 1997."
"אם כך אין הברירה בידינו," נאנח האינספקטור. "מחויבים אנו לבחור האם לנהוג כך או אחרת, ומי ידע נפשו של רוצח? אגב, האכלת כבר פת ערבית?"
סמל היידר נד בראשו לשלילה, וזרק את בדל הסיגרה ממנו והלאה. "נוהג אנוכי עקביות גבוהה בעניין זה," אמר לאחר שתיקת מה, "ומקפיד על אכילה סדורה בכל שעות היממה, למען לא יאשימוני בייחוס מצבי של התנהגותי, ראה Gifford, Robert Hine, Donald W. 1997."
"מסתמא, הצדק עמך," אמר האינספקטור, זיק של תקווה בעיניו, וכבר באותו ערב עצרו שוטרי המקוף הנאמנים את גיפורד ושותפו הנבזה והכניסום אל בית האסורים.

– סוף –

עוד בהוצאתנו:

גופתה של אשה יפהפיה / מקס ובר
תעלומת רצח במנזר השתקנים / קרל מרקס
מוות אכזרי על מסך הכסף! / ז'אן בודריאר

תמיד ידעתי שאני יפה גם מבפנים.

ותודה רבה לקופת חולים.

מי שרוצה לחזות בי מופיע, יכול לעשות זאת היום. פרטים בהמשך.

כידוע לכל מכרי, אני, בין השאר, תזמורת של איש אחד. אבל גם תזמורות נשברות לפעמים, וכאלה שיש בהן חבר אחד בלבד מועדות לפורענות יותר מאלה הסוג הרגיל.
אולי צריך לסייג את זה מעט. יש בתזמורת שלושה חברים, פחות או יותר: מכשיר אפקטים לשירה, מקליט-לופים (עוד לא נולד המוסיקאי שיכנה Loop בשם "לולאה") ואני. למרבה הצער, ריבוי חברים פתאומי זה (300% לעומת הפסקה הקודמת) לא עזר במאומה למשבר. למעשה, הוא זה שגרם לו.
הצד התוקפן במקרה הספציפי בו אנו עוסקים כעת הוא מכשיר האפקטים, אם כי יתכן שהוא יטען שדוקא אני האשם. הוא, אתם מבינים, החליט להתמרד, ועוד באמצע הופעה. מתוך שלושת הפדלים שלו - בטל/הפעל, עבור לאפקט הבא, עבור לאפקט הקודם - האחרון שבק פתאום, והותיר אותי במצב בו, כדי לעבור מאפקט מספר 4 לאפקט מספר 3 אני צריך לטפס את כל הדרך עד מספר 80, ואז עוד 3. עברה עלי הופעה שלמה ככה. היה בידור. בחיים לא בעטתי כל כך הרבה במכשיר אפקטים מול קהל.
מיד לאחר מכן מסרתי את הנ"ל לתיקון. לא חלפו יותר משלושה שבועות, והנהו כאן שוב, כמו חדש. את המאורע המשמח חגגתי בג'אם עצמי של שעה וחצי (זה היתרון של תזמורת של איש אחד - כשמחליטים לנגן, קל מאד להכנס למצב הרוח הנכון באופן ספונטני, ואף אחד מהנגנים לא מקלקל את העסק עם תלונות ושאלות נוסח "למה דוקא עכשיו?", "עזבו אותי, באמא'ש'כם" ו"לא עוד פעם בלוז, אתם יודעים שאני שונא בלוז"). היה מוצלח מאד, אם יורשה לחברי התזמורת לומר זאת בעצמם, ועכשיו השכן החדש יודע מה יקרה לו אם הוא ירעיש עוד פעם באחת בלילה.
היום בערב, קצת אחרי עשר, תתכנס החבורה הנ"ל ותלווה כנופיית רקדנים מובחרים במסגרת אירועי "לילה לבן" בתל אביב. המיקום המדויק: שדרות רוטשילד, בין רחוב יבנה לרחוב אלנבי. כן, זה הכי מדויק שנתנו לי. אם נדמה לכם שזה לא מדויק מספיק, אל דאגה: ברגע שתגיעו לסביבה לא תוכלו להחמיץ את הסאונד הייחודי של האיש האחד והתזמורת שלו.
תשאלו את השכן החדש. הוא יודע.

תיק ההופעות של הדוד ניר. מימין לשמאל: מ. אפקטים, מ. לופים; למעלה: מ. יקרופון

Johnny brought to my attention this cute little site, Lost in Translation, which passes a given text through a series of online translators between different languages and displays the resulting mess. It’s lovely, try it.
Having played with it a bit, I came upon the brilliant idea of combining it with my automatic badmouthing generator, PEST (the online version was written by Gaal Yahas, I wrote the original back in the old days, in Pascal). Here are some of the results:

Original: You fishy bastard!
Translation: Hybrid he of the fish!

Original: A bison has explored your grandmother!
Translation: A bison studied its grandmother!

Original: There’s no point denying it - your obese sister unfortunately married a delightful squid!
Translation: It has an end, of which she denies it - their sister of beleibte unhappyly connected koestlichen Kalmar!

Hours of fun, I'm telling you.

בוקר, לאחר לילה מעוט שינה. התחזית: חם מאד. אני יוצא מהבית, לבוש במעיל קיץ (סתירה לוגית שקיימת רק אצל אופנוענים), מתיר את ישנוני מאסוריו, מעמיס עליו את צקלוני הדל, מניע אותו בדי עמל ויוצא מן החצר בדהרה כשל כרכרת קבורה. מיד מתחיל לרדת גשם. אני מקרטע בין עבודות הבינוי המעטרות את מה שהיה עד לא מזמן רחוב אבן גבירול, מקלל את הגשם ואז נזכר שהוא מנקה את האויר ומברך אותו, ואז כמעט מחליק אל מותי ושב ומקלל וחוזר חלילה. במחוז חפצי אני עוצר, נאנח אנחת רווחה, נושר מן האופנוע, ומיד מפסיק הגשם.
מנומנם מכדי לחשוב על כך ברצינות, אני קושר את ישנוני והולך לעבודה. מזג האויר, כשאני יוצא החוצה לשתות קפה במרפסת שלנו, סביר ונחמד, עד כמה שאפשר לומר זאת על יום תל-אביבי. כלומר - לטובת הקוראים בני ארצות הצפון הקר וחיפה בעיקר - חם, לח ומחניק.
לפנות ערב אני נזכר שיש לי הופעה היום, עוזב הכל וגורר את מטלטלי בחזרה אל ישנוני. בעודי מתיר אותו אני מביט למעלה, בשמיים. אין ענן. אני קושר את הציוד אל האופנוע, מגלה ששכחתי לשים את השרשרת, מפרק הכל, מרכיב מחדש בסדר הנכון, מגלה שעכשיו הקסדה בתוך הארגז שאי אפשר לפתוח בגלל הציוד, מפרק ומרכיב שוב, מטפס באנחת רווחה על המושב ומיד מתחיל לרדת גשם.
הנסיעה אל עבר מקום ההופעה עוברת ללא אירועים מיוחדים, בייחוד כי היא לא עוברת בשום שלב בשרידי רחוב אבן גבירול. אני מגיע, יורד מהאופנוע, הגשם מפסיק.
מתעצבן, עולה על האופנוע, גשם.
יורד. אין גשם.
בסדר. הבנתי. אני נכנס לבניין, מופיע ויוצא משם לאחר שעתיים לפגוש ידיד. עולה - גשם, יורד - אין גשם. הכל כרגיל. יושבים בבית קפה. אין גשם. הולכים איש לדרכו. עולה - גשם.
מתעצבן שוב. יורד. אין גשם. עולה. גשם. יורד. אין גשם. עולה: גשם. יורד: גשם.
יורד, אמרתי!
גשם.
נוסע. באמצע נגמר הדלק. בחרחורי מנוע אחרונים אני משרך את דרכי אל תחנת הדלק הקרובה. הגשם יורד.
"אז מה," אומר המתדלק אל פרצופי הלח הנתון בקסדה רטובה ומלאת אדים, "אתה לא רוצה לרדת מהאופנוע קצת?"
"לא," אני אומר, והגשם ניתך עלי ועל ישנוני ועל הציוד ועל שום דבר אחר בסביבה, "טוב לי ככה."

ק': תעצור! אל תיכנס למיטה!
נ': אָה?
ק': אל תזוז!
נ': אֶה?
ק': אל… פשוט אל תזוז. חכה רגע, אני מחפשת את זה.
נ': את מה?
ק': את… אה… פשוט אל תזוז, טוב? חכה רגע.
נ': אבל קר לי, אני רוצה להכנס מתחת לשמיכה.
ק': רק שניה.
נ': שמיכה!
ק': תחכה, אמרתי!
נ': טוב, אבל רק אם תגידי לי למה.
ק': אה, נפלה לי סוכריה.
נ': מהיד?
ק': אה… לא.
נ': אה.
ק': אוף, אני לא מוצאת אותה!
נ': לא אז לא. היא בטח נפלה על הרצפה. יאללה, אני נכנס למיטה.
ק': לא!
נ': כן. זהו. (נכנס למיטה, מתכרבל היטב בשמיכה) אח, איזה יופי.
ק': אני לא מאמינה.
נ': מאד נוח.
ק': אתה בטח שוכב לי על הסוכריה.
נ': לא. הייתי מרגיש. איפה הספר שלי? אה. הנה. איזה יופי.
ק': אוף.
נ': טוב, קחי את הספר שלך ותירגעי.
(ק' לוקחת את הספר שלה. השניים קוראים בנחת. לאחר זמן מה נ' מחליט להחליף את היד האוחזת בספר, משמאל לימין).
נ': אהם. ק'?
ק': כן?
נ': אני חושב…
ק': כן?
נ': אני חושב שמצאתי את הסוכריה שלך.

ההמשך, כמובן, נורא מכדי לתאר במילים.

טור השבוע: לילה טוב, דוד אליהו!

כתבנו בשטח: שלום לכם, צופים יקרים. אנו מבקרים היום במעבדות המחקר ע"ש ק', ומיד תוצג לנו ההמצאה החדשה שפותחה כאן - טחינה אינסטנט. נמצאת איתי המדענית הראשית של המכון, הגב' ק'. אליך, ק'!
ק' (בשמחה, גילה ודיצה, רון בלב וצנצנת ביד): אז לוקחים את הטחינה, שמים בצנצנת, מוסיפים מים, סוגרים חזק עם המכסה, ואז עושים… ככה!
(מנערת בעוז את הצנצנת האמורה. מים ניתזים לכל עבר. כתבנו נסוג קמעה.)
ק' (פותחת את הצנצנת וחושפת טחינה בעלת מרקם חלק להחשיד): אה? איזה יופי? תראה איזה צבע, תראה איזה מרקם…
כתבנו בשטח: ארר.
ק': לא רעיון גדול?
כתבנו (מתנער): אכן, רעיון גדול. שימו לב, צופים יק…
ק': ואז אפשר לשים את זה במקרר, כי ממילא זה כבר בצנצנת, ואני מתבלת פחות ממך אז אתה יכול להוסיף.
כתבנו: תודה רבה לך, כאן תמו שידורינו לבוקר זה. בתוכניתנו הבאה…
ק': ומצד שני, זה טעים גם ככה, ובעצם אני לא בטוחה שישאר משהו לשים במקרר, אבל איזה רעיון גדול, אה?
כתבנו: כן, תודה. רעיון גדול, אכן, אמן כן ויהי רצון. אני מחזיר את השידור ל…
ק': אולי כן ישאר משהו, תבדוק במקרר כשאתה חוזר מהעבודה.
כתבנו: טוב.
ק': יופי.
שתיקה.
כתבנו (מתפרץ במהירות): ואני מחזיר את השיד…
ק': יופי!
כתבנו (נאנח): כן. יופי.

וברוח חג האהבה, הנה תרומתי השבועית ל-NRG-הרשת.