התבקשתי, בנסיבות מחשידות, ליצור תוכנה קטנטנה שהופכת את סדר האותיות בטקסט עברי על מנת לאפשר את העתקתו לשדה-טקסט של Flash. הנה היא.

ה"בלוג" של עובדי ההיי-טק של השב"כ מזכיר לי ראיון עבודה מלפני כמה שנים. המראיינים: אנשי גוף שושואיסטי זה או אחר ("משרד רה"מ", "שירותי הבטחון" או משהו דומה). המרואיין: עבדכם.

שושו: שלום.
עבדכם: שלום.
ש': ספר לנו קצת על עצמך.
ע': יש לכם אינטרנט במשרד?
ש': מה?
ע': אינטרנט. במשרד.
ש': כן, יש. יש לנו עמדת אינטרנט.
ע': מה?
ש': עמדת אינטרנט. אתה יכול ללכת אליה מתי שאתה רוצה ולגלוש.
ע': ביי. (קם ויוצא)

בקיצור, איש היי-טק שמוכן לעבוד בתנאים שמציעים שירותי הבטחון חייב להיות… איך לומר זאת… לא חכם במיוחד. או פטריוט, שזה בערך אותו דבר. או נואש.
מסכנים.

ידיעה בעיתון הארץ - מדענים יצרו עובר עם שלושה הורים: אבא, אמא ובמבה.

ביום שישי חלפתי כרעם בחנות הספרים "קדמת עדן" (ליד כיכר דיזנגוף, למי שלא מכיר) וקניתי לי ספרות משובחה להשתעשע בה בסוף השבוע. גולת הכותרת של רכישותי היא פנינת האנינות והטעם הטוב הבאה:

לאחר שקראתי את הנ"ל עד תומה (ונהניתי מכל רגע), שאלתי את עצמי האם מדובר ביבוא איכותי מחו"ל, כפי שנטען על העטיפה, או בתוצרת מקומית במסווה, כפי שהיה נהוג בזמן הוצאת הספר (1969) בקרב הוצאות רבות. חשדי התעורר כיוון ששמו האנגלי של הספר לא הוזכר בשום מקום, וגם עקב רשימת שאר ספרי הסדרה על הכריכה האחורית לאמור: מבצע בודפסט, מבצע בורמה, מבצע אנקרה, מבצע סוראייה, מבצע התאבדות (זהו את יוצא הדופן!).
לצערי, זה היה חשד שווא. לשמחתי, מצאתי את הגרסה המקורית. שימו לב להבדל הקל בשמות. מצאתי גם את שמותיהם של שאר ספרי הסדרה, שם נשארו המתרגמים, כמה חבל, נאמנים יותר למקור. מסתבר שאדוארד ס. אהרונס היה סופר פורה מאין כמותו. כן ירבו. בשבוע הבא אקנה עוד ספר כזה.

ונקנח בפרסומות:

אח, כמה אני אוהב ספרות!

מה שמצאתי הבוקר בתוך מייבש הכביסה: מטבע של עשרה שקלים, מטבע של חצי שקל, חלקו התחתון של מצית, שבבי מתכת שכנראה היו פעם חלקו העליון של מצית, עשרים אגורות, סיכת בטחון, עיסת נייר, גומיית שיער, שלוש סיכות ראש.
מה שלא הצלחתי למצוא בשום פנים ואופן בתוך מייבש הכביסה: מכנסיים.

לאור זאת החלטתי להשאר בבית היום, בתחתונים, ומכל מה שמצאתי אבנה רובוטריק.

לכל ידידי המשוטטים במיני אתרים מופקרים ולא צנועים כדוגמת ג'יידייט, שלא לדבר על פיקאפ-בארים מצחינים מזימה ושאר תועבות - לא זו הדרך!

זו הדרך.

איזה יופי, אה?

תמיד ידעתי שאני יפה גם מבפנים.

ותודה רבה לקופת חולים.

בסוף השבוע מצאתי במקרה קוד ישן שכתבתי כשהייתי בן 21, שמציג עצמים תלת-מימדיים. מתוך גחמה לא ברורה תרגמתי אותו ל-CPP (במקור הוא היה בטורבו-פסקל) והשתעשעתי בו בעליזות חנונית להבעית. ואז הגיעה ק'.
"תראי איזה יופי!" אמרתי.
"מה זה?" אמרה ק', פורקת כמות לא סבירה של כיכרות לחם מעל כתפיה ומנסה לשוא לדחוס אותן אל תוך המקפיא.
"זה קוסינוס של הרדיוס," אמרתי, "כפול אחד מינוס ה-"

אבל לק' לא היה זמן להתעמקויות מתמטיות. "זו," היא אמרה, חובטת במקרר, "מסחטת מיץ."
"אה," אמרתי. "אמנם מבחינות מסוימות יתכן שקיים דמיון מסוים בין הפונקציה הספציפית הזו לבין עזר מטבח כלשהו, אבל בראיה מעשית של פני הדברים ודאי תסכימי שהוא שטחי בלבד, כיוון ש-"
"מסחטת מיץ!"
בכל נושא שקשור למטבח, ויכוח עם ק' הנו אבוד מראש. לכן, בתחכומי כי רב, החלפתי פונקציה.
"הנה, תראי!" הכרזתי בקול, מנסה לגבור על קולות הפקיקה הבוקעים מדלתו למודת הסבל של המקרר. "מה את אומרת על זה? סינוסים…"

"וזה," אמרה ק', "קרטון ביצים."
שתיקה.
אך לא איש כמוני יכנע. הו, לא. מיד מצאתי מודל תלת-מימדי שלא יוכל להזכיר לה דבר הקשור באופן כלשהו למטבח או לתכולתו. "פעם אחרונה להיום," אמרתי. "מה את אומרת על זה?"

"הממ," אמרה ק' לאחר הרהור קל. "אין לי מושג."
ולפני שהספקתי להגיב על אמירה שערורייתית זו היא הוסיפה, אגב חבטת פרידה בדלת המקפיא, "אני הולכת לישון."
אני חושב שאפשר להכריז על תיקו.

תמונה מרהיבה זו של כדור הארץ צולמה על ידי הח"מ בעזרת מצלמת סלולרי פשוטה איפהשהו ברחוב החשמונאים, ת"א, בסתם יום של חול.

ואני מייסד בזאת מדע חדש: אסטרונומיה אורבנית.

עדכון: עוד טור ב-NRG. והפעם: רובו-תיאולוגיה!

אלמונים כלשהם החליטו להראות למשפצי היכל התרבות תרבות מהי:

אין לי מושג למה הכוונה, אבל איזו השקעה. וכדי להדגיש את הנקודה, הם השאירו שם את הסולם בו נעזרו למלאכתם.

אולי הם התכוונו לכתוב מאה פעם "רומאים לכו הביתה"?