ב-20 במרץ 2004 כתבתי פוסט בשם "Easy Rider" שתיאר, בין השאר, את קנייתו של אופנועי הנאמן, ישנוני. הוא שירת אותי בנאמנה מאז. הבוקר, לאחר הרפתקאות רבות וכמות מכובדת של כסף שעברה מיד ליד, ומיד לאחר מכן קבלת אופנוע מגודל למדי לידי, נפרדתי מישנוני לשלום.
באופנוע החדש אדון בפוסט אחר. בינתיים, לציון סופה של תקופה, הנה כמה תמונות של ישנוני:

ישנוני ואנוכי בתחילת הקשר, אפריל 2004

מתחרדן לאור השמש הזכה של תל אביב

ישנוני במצב רוח חושפני

"אני? זה לא אני הייתי!"

ישנוני - אתה בסדר, אתה.

בוקר, לאחר לילה מעוט שינה. התחזית: חם מאד. אני יוצא מהבית, לבוש במעיל קיץ (סתירה לוגית שקיימת רק אצל אופנוענים), מתיר את ישנוני מאסוריו, מעמיס עליו את צקלוני הדל, מניע אותו בדי עמל ויוצא מן החצר בדהרה כשל כרכרת קבורה. מיד מתחיל לרדת גשם. אני מקרטע בין עבודות הבינוי המעטרות את מה שהיה עד לא מזמן רחוב אבן גבירול, מקלל את הגשם ואז נזכר שהוא מנקה את האויר ומברך אותו, ואז כמעט מחליק אל מותי ושב ומקלל וחוזר חלילה. במחוז חפצי אני עוצר, נאנח אנחת רווחה, נושר מן האופנוע, ומיד מפסיק הגשם.
מנומנם מכדי לחשוב על כך ברצינות, אני קושר את ישנוני והולך לעבודה. מזג האויר, כשאני יוצא החוצה לשתות קפה במרפסת שלנו, סביר ונחמד, עד כמה שאפשר לומר זאת על יום תל-אביבי. כלומר - לטובת הקוראים בני ארצות הצפון הקר וחיפה בעיקר - חם, לח ומחניק.
לפנות ערב אני נזכר שיש לי הופעה היום, עוזב הכל וגורר את מטלטלי בחזרה אל ישנוני. בעודי מתיר אותו אני מביט למעלה, בשמיים. אין ענן. אני קושר את הציוד אל האופנוע, מגלה ששכחתי לשים את השרשרת, מפרק הכל, מרכיב מחדש בסדר הנכון, מגלה שעכשיו הקסדה בתוך הארגז שאי אפשר לפתוח בגלל הציוד, מפרק ומרכיב שוב, מטפס באנחת רווחה על המושב ומיד מתחיל לרדת גשם.
הנסיעה אל עבר מקום ההופעה עוברת ללא אירועים מיוחדים, בייחוד כי היא לא עוברת בשום שלב בשרידי רחוב אבן גבירול. אני מגיע, יורד מהאופנוע, הגשם מפסיק.
מתעצבן, עולה על האופנוע, גשם.
יורד. אין גשם.
בסדר. הבנתי. אני נכנס לבניין, מופיע ויוצא משם לאחר שעתיים לפגוש ידיד. עולה - גשם, יורד - אין גשם. הכל כרגיל. יושבים בבית קפה. אין גשם. הולכים איש לדרכו. עולה - גשם.
מתעצבן שוב. יורד. אין גשם. עולה. גשם. יורד. אין גשם. עולה: גשם. יורד: גשם.
יורד, אמרתי!
גשם.
נוסע. באמצע נגמר הדלק. בחרחורי מנוע אחרונים אני משרך את דרכי אל תחנת הדלק הקרובה. הגשם יורד.
"אז מה," אומר המתדלק אל פרצופי הלח הנתון בקסדה רטובה ומלאת אדים, "אתה לא רוצה לרדת מהאופנוע קצת?"
"לא," אני אומר, והגשם ניתך עלי ועל ישנוני ועל הציוד ועל שום דבר אחר בסביבה, "טוב לי ככה."

לאחר התקלות קלה עם כוחות החוק והסדר, הריני מנוע מלרכב על רמכי הנאמן, ישנוני, עד שאקבל טופס ממשרד הרישוי ואלך ואעביר את המסכן טסט. כיוון שכך, בפעם הראשונה מאז האלף הקודם, אני נאלץ להשתמש בתחבורה ציבורית.
להפתעתי, זה די נוח. בלי קסדה, בלי שרשרת, בלי הכנות, בלי לבוש מיוחד - לעלות לאוטובוס, לנסוע ולרדת. נחמד מאד. לא היתה לי שום בעיה עם זה, אלמלא כל האנשים האיומים האלה שמתעקשים גם הם, משום מה, לנסוע באוטובוס.
פויה.

והנה עוד טור ב-NRG. הנה.

And the days go on and on, and me, having been fired from my job about six weeks ago, am sitting at home and writing a modular-synth, which is a very good way to pass the time if you happen to have some time and to know what a modular-synth is and to want to write one.
But the fact is that since I've been fired, I've had great fun in more than one way. I've been writing synthesizers and audio FX (VST plugins, for those among us who share the mysteries), I've read (even) more books than my usual quota (notably Eco’s "Baudolino". Recommended. Thank you, Shachar, for giving it to me!), I drove places in the company car (got two months with it, and with salary, from first notice till actual end of employment. Ending in about two weeks), I met lots of friends and recorded much music in the studio.
And yesterday I bought a motorcycle.

In fact, I bought it two days ago, but I let it stay in the motor-shop for fittin' & fixin', plus I wanted to take driving lessons before touching a bike again, since more than ten years have passed since I last touched such a vehicle. And lessons I took, two hours of continual driving. T'was rather nice, driving in line with all them highschool students trying to master the art of understanding what the teacher means by saying "turn right at the second roundabout".
The bike, if you're interested in such things, is a Kawasaki ER-5, '97 model, which did only about 25,000km on the road (which is VERY little for any kind of vehicle). I'm not yet sure what I'm gonna call it (him? dunno. Time will tell), and I wait for our relationship to get more meaningful before that.
Driving it is unbelievable fun.

All I need now is a job to ride to daily, and my life will get on the right track.