ניר יניב

כבר כתבתי כאן, כמדומני, על מחולל השירה האירוטית המזעזע שכתבתי למגזין Ms. Use. כעת הנ"ל עלה לאויר האינטרנט בגרסתו הרשמית, וניתן למצוא אותו כאן.

מומלץ במיוחד לקשישים, נשים הרות ובעלי מחלות לב!

עדכון: המחולל ב-ynet.

הנהו, סרטי הראשון:

(עדיף לצפות בו ישירות ביוטיוב, בקישור הזה – רזולוציה טובה יותר.)

אני, כמובן, כבר חושב על הפרויקט הבא.

הבה נודה בעובדות: המטבח אינו מקומך. לא נוצרת לדברים מסוג זה. אין זאת רק שאלה של עליבותן, או ליתר דיוק אי-קיומן, של יכולות הבישול, הטיגון והאפיה שלך, אלא העובדה שלמעשה אינך מבחין בין כל אלה. מושגים כגון "השחמה" ו"קרמול" אינם כלולים באוצר המילים שלך, ובפעם האחרונה שבה ניסית משהו הכרוך בשמן עמוק השכנים הזעיקו את מכבי האש. מצבך כה גרוע, למעשה, עד שהחברה האחרונה שלך זרקה אותך מהבית כי לא הצלחת לזכור בעל פה מה ההבדל בין הסכין למזלג.
וכעת אתה רעב, רעב מאד אפילו, וחברה בשלנית אין, ואתה חייב לאכול משהו תיכף ומיד, שאם לא כן, אתה יודע, יהיה רע. במטבח יש רק שאריות או דברים שקנית בהיסח הדעת לפני כמה שבועות, ומצד שני אין לך כוח וזמן לרדת למטה. המצב נראה גרוע, אך אל דאגה: אנחנו, כאן במכון הבישול האקסטרה-קולינארי, שלא לומר טרסטריאלי, ע"ש הדוד ניר, הכנו רשימת מתכונים שיצלחו אפילו בידיו של זכר רפה מוחין כמוך. אז קדימה, לעבודה.

מלפפון אה-לה ניינטֶה

זהו מתכון קליל ופשוט, המתאים לכל עונות השנה. מהירות וקלות ההכנה מפצות מעט על טעמו של המוצר הסופי.

המצרכים

1 מלפפון, בתקווה לא ותיק מדי

אופן ההכנה

1.    גש אל המקרר.
2.    הוצא ממנו את המלפפון.
3.    (אופציונלי, אם אתה לא רעב מאד) שטוף במים.
4.    אכול את המלפפון.

הצעת הגשה: לפני שנגסת במלפפון, בזוק עליו בעדינות מעט מלח.

פופקורן דה-לה שמאטע

מתכון זה מתאים בעיקר לצפיה בסרטים ולמקרי חירום בהם אין שום דבר אכיל בבית. במקרים מסוימים ניתן אף להשתמש בו כסוג של תראפיה.

המצרכים

1 שקית של פופקורן למיקרו

אופן ההכנה

1.    חפש את שקית הפופקורן למיקרו. סרוק את הבית בחיפוש אחר שקית הפופקורן למיקרו האבודה. חטט בכל חור בנסיון למצוא את שקית הפופקורן למיקרו הארורה. הרם את המיטה ושפוך החוצה את תכולת ארון הבגדים בתקווה לאתר את שקית הפופקורן למיקרו המחורבנת. פרק את הקוגלאגר ממכונת הכביסה ביאושך כי רב ממציאת שקית הפופקורן למיקרו המשתרמטת בת אלף הזונות. חזור עצבני למטבח ושם, על המדף, מצא את שקית הפופקורן למיקרו החמודה, העסיסית ומלאת הרצון הטוב.
2.    הכנס את השקית למיקרו.
3.    הפעל את המיקרו.
4.    אכול את התוצאה, תוך שאתה מקלל נמרצות את המיקרו ואת שקית הפופקורן למיקרו היבשה, החרוכה והמוקרנת כמו צ'רנוביל.

הצעת הגשה: לפני שנגסת בפופקורן, בזוק עליו בעדינות מעט מלח.

תירס די אקווה

מתכון זה אמנם מתוחכם מעט יותר משני הקודמים, בכך שהוא כולל שימוש בסכו"ם, אך עדיין ניתן להכינו גם אם אין לך מושג מה ההבדל בין סכין מריחה למצקת.

המצרכים

1 קופסה של שימורי תירס. חשוב! הקופסה חייבת להיות בעלת לשונית פתיחה, שאם לא כן יכול לקרות אסון.

אופן ההכנה

1.    פתח את הקופסה בעזרת לשונית הפתיחה. אם אין לשונית פתיחה – זרוק את הקופסה, לפני שיתרחש אסון! בין המקרים הידועים שהתרחשו כשרווקים ניסו לפתוח קופסת שימורי תירס: קטיעת אצבעות בעזרת פותחן, תאונות דרכים בנסיון לנסוע על הקופסה כדי לפתוח אותה, רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי שהחל את מלחמת העולם הראשונה.
2.    בחר פריט סכו"ם כלשהו. השתדל שלא יהיה חד מדי.
3.    בעזרת הנ"ל (ראה סעיף 2 למעלה), דוג לך גרגרי תירס מן הקופסה ואכול בהנאה.

הצעת הגשה: לפני שנגסת בגרגרים, בזוק עליהם מעט גבינת פרמז'ן מוקרמת בעדינות בחום של 132.5 מעלות בדיוק בתנור לבנים אדומות עד להשחמה מושלמת, בלוויית כמה פטריות כמהין שיוסיפו למנה את הארומה הניחוחית הראויה לה.

בתיאבון!
ו, אה, בהצלחה.

אין כמו עננים של חורף. כיוון שכך, עליתי הגגה וצילמתי כמה פנורמות תל אביביות. כיוון שכך, באה ידידתי מ', שתחיה, שהיא במקצועה צלמת-על, ולימדה אותי לבצע תיקוני צבע, תוך נפנוף קליל של כל מחאותי על כך שאני עיוור גוונים. כיוון שכך, הלכתי ושמתי את פנורמותי הנחמדות, המתוקנות בחלקן, בגלריה אינטרנטית שכזו. כלומר, כאן.

צילומי הסרט הקצר "קונספירציה", שנכתב ובוים (ובימים אלה נערך) על ידי עבדכם הנאמן. צלמת: מרדי, תנו לה כבוד ויקר. בבקשה:

מתאפרים

התסריט, הו, התסריט הארור!

הדוד ניר לא מאיים – רק מביים

אתה משמאל, אני מימין, נאגף אותם בתנועת מלקחיים…

שקט, מצלמים…

אקשן!

חוזר לו הדוד מעוד יום עבודה קשה במִכרה, מחזיק בידיו שקית מהמכולת, פותח את דלת ביתו ומיד, בחושיו החדים, מרגיש שמשהו בדירה אינו כתמול שלשום. ניחוח עז ולא צפוי של לימון מכה בו, וכל האורות כבויים, ומערכת הסטראו מהמהמת איזה ואלס של שטראוס, וכל הרמזים האלה אינם מספיקים לו, לדוד, הצונח בעייפות על כסא המחשב שלו רק על מנת לגלות שהנ"ל כבר אינו שם, ליפול אל הרצפה, להמנע בדוחק משבירת המפרקת ולהבין סוף סוף: העוזרת ביקרה כאן היום.
מלא חשש מתגלית זו האחרונה, ודואב מעט בחלקו האחורי, מהדס לו הדוד בכבדות אל עבר המטבח, מתוך מחשבה תמימה לחטוף משהו לארוחת הערב. במקרר, כמובן, אין דבר מלבד חרדל דיז'ון, קטשופ אחד שזוכר היטב את כהונת הנשיא בוש – ואין לדעת אם היה זה הראשון או השני שבהם, עגבניה עגומה אחת וכבל RCA סטראו שנשמר שם ליום סגריר. כיוון שכך, הוא מחפש אחר תפוחי האדמה שקנה כמה ימים לפני כן. במקום שבו הניח אותם – על השיש – אין דבר. הדוד, בהיותו טיפוס חיובי, מתברך בכך שלפחות השיש עצמו נשאר במקומו. לאחר חיפוש קצר והפעלת כמה היקשים לוגיים פשוטים הוא מצליח לאתר את התפודים האבודים בתוך מגירה שעד אז היה סבור ש-א. מכילה כלי מטבח שאת שימושם לא ידע מעולם, שאריות מאקסית בשלנית, ו-ב. תקועה במקומה ללא יכולת לצאת. שמח וטוב לב הוא משליך את תפוחי האדמה אל תוך תנור המיקרוגל, לוחץ על כמה כפתורים בסדר אקראי ורק דקה לאחר מכן מבחין, בעקבות השקט החשוד השורר במטבח, שהמכשיר כלל לא מחובר לחשמל. זאת, כך הוא מגלה מיד לאחר מכן, כיוון שהכבל המאריך נותק, נשלף, נוקה, צוחצח וגולגל, וכעת הוא מוכן להיות חלק מציוד הקרב של כל טכנאי בחיל הקשר של הצבא האדום בואך אוקטובר 1944. כמה תרגילי אקרובטיקה לאחר מכן הכבל כבר פרוש ומחובר למקומו והמיקרו משמיע חרחור עליז המבשר על בואה הקרב של אותה תזונה אשר, מחוסר תיאור טוב יותר, תכונה "ארוחת הערב".
הדוד, המחרחר בעליזות גם הוא, תר אחר שאר המצרכים הדרושים לאירוע החגיגי: מזלג, מגבת (כדי לבודד את ידו הענוגה מחום תפוחי האדמה) ומלח. הדוד אוהב מאד מלח, ומחזיק מלחיה בכל אחד מחדרי הבית.
אללי, לא עוד.
במקום בו עמדה המלחיה במטבח – על השיש – אין דבר. המקום בו עמדה מלחיית חדר העבודה מאוכלס כעת במחזיק עטים שהדוד מעולם לא ידע שיש לו. במקום בו עמדה מלחיית הסלון יש ספר של ניטשה. הדוד היה שמח להתעמק במשמעותו הפילוסופית של הדבר, אלא שבטנו מקרקרת ומלח אין. כיוון שכך נאלץ הדוד לנקוט אמצעי חירום: הוא נכנס אל האולפן ושולף, מאחורי מוניטור שמאל, את מלחיית החירום.
לאחר שאכל הוא מחזיר את המלחיה למקומה ומשאיר לעצמו תזכורת ביומן: לקנות חמש מלחיות.
לאחר כל המאמץ הגופני והאינטלקטואלי הזה, הדוד מרגיש שמגיעה לו מקלחת טובה. משהו נראה לו מוזר מעט במקלחת, אבל רק אחרי שהמתין למים החמים ונכנס פנימה ושטף את עצמו יפה יפה הוא מגלה שאין שם כל סימן, ולו הקלוש ביותר, לסבון. על המדף מול המראה מסודרים לתפארת, ממוינים לפי גודלם, קרמים ותכשירים שהדוד יכול להשבע שאינם שלו. הדבר המוכר ביותר בכל המקלחת הוא מכונת התספורת שבה הוא משתמש כדי לגלח את זקנו, וגם זו נראית זרה משהו, לאחר שניקו אותה מכל השיערות. הדוד יוצא מהאמבטיה ומתחיל, נוטף מים על כל סביבותיו, לחטט בכל המדפים ולפתוח את כל המגירות.
הוא לא מוצא סבון, אלא רק שמפו ישן. מתוך אומץ לב, מוסר גבוה וחוסר ברירה הוא משתמש בו. לאחר מכן הוא שוטף את עצמו זמן רב בהרבה מהרגיל, כדי לוודא שאפילו מעט מהחומר לא נדבק אליו. הוא זורק את השפופרת לפח, ואז עולה בדעתו שאולי העוזרת החביאה את הסבון בארון הכלים. הוא פותח את דלת הארון.
אין שם סבון.
יש שם חמש מלחיות.

מאז ומעולם ידעתי שאני ראוי לכך שעבודותי יוצגו בתערוכה. המחסום היחיד בפני שאיפה זו היה העובדה שאין לי כל עבודות שהן שאפשר להציג. והנה, בכל זאת, הגעתי אל המנוחה והנחלה: מחולל השירה על פי גוגל-סג'סט שלי מוצג בקוד קוד – תערוכת אמנות הקוד הישראלית הראשונה.

עכשיו, לאחר שהגיעה ההכרה, אולי הגיע הזמן שאלמד גם לצייר.